רש"ש על מעילה ה׳

1 רש"י ד"ה שלן. או הבשר כו' עד סה"ד. תימה דמשמע דהדם נזרק כראוי בזמנו א"כ תיפוק ליה מטעם דכבר הוזה. אלא ודאי הכא לכ"ע פירושו דלן דמה וכן פרש"י בזבחים וכן התוס' שם:

2 תד"ה שקיבלו. ולא ניחא למימר דלזא"ז קתני בכה"ג כו' חד מילתא היא. נראה שכוונו למש"כ בר"פ האיש מקדש ע"ש:

3 בא"ד וא"ת א"כ ל"ל למיתני וזרקו פסולין כלל כו'. לכאורה יל"פ דהכוונה דפסולין לא קאי אוזרקו. אלא פי' וזרקו כשרין וכ"נ מפרש"י:

4 רש"י ד"ה אלא לעולם דמעילה. כדאמרן הכא ופסולים דתני גבי כו'. כצ"ל:

5 בסה"ד א"נ שאותו הדם דינו לישפך לאמה כדין שיריים. נראה דר"ל כדין שיריים שבצואר בהמה דאמרינן בזבחים לד ב דלכ"ע נשפכין לאמה. אבל מה שסיים דאי כו' טעונין יסוד אינו מכוון דהכי הל"ל דאי כו' ה"ל לכהן כשר לחזור ולקבל ולזרוק ויתכשר הזבח:

6 רש"י ד"ה ה"ג. היינו כשחישב פסול בקבלה כו'. ר"ל ושיריים אינם נעשים אלא בזריקה כמש"כ התוס' כאן ובזבחים לד ב רש"י ותוס' וזה דלא כהגהת הב"ח:

7 רש"י ד"ה ה"ק אין לך. כגון כו' ונותר. כדי נסבי' דאפי' אם אינו עושה שיריים מ"מ אין תקנה לדם הנשאר דהרי גם הוא נפסל בלינה עי' ר"פ דלקמן: